סעיף זה קובע מה הדין החל על נכסים של אדם שחדל להיות "תושב ישראל". הסעיף מעניק לאותו אדם אפשרות בחירה בין שתי חלופות מיסוי: האחת, מיסוי במועד ניתוק התושבות, לפי שווי הנכס במועד זה. השנייה, מיסוי במועד מכירת הנכס בפועל, במקרה זה, תעשה חלוקה ליניארית של רווח ההון לשתי תקופות, התקופה שתחילתה מועד רכישת הנכס עד מועד ניתוק התושבות, והתקופה שתחילתה מועד ניתוק התושבות ועד מועד מכירת הנכס. החבות במס תהא רק בגין החלק היחסי של התקופה הראשונה.